חלוקת העבודה והעומס במהלך הקרבת קורבן הפסח דרשה שיתוף פעולה הדוק בין המשרתים בקודש. הפרשנים מסכימים כי המילה וְאַחַר מציינת את סדר הפעולות של הלוויים: רק לאחר שסיימו להכין את קורבנות הפסח והשלמים עבור העם כולו על פי דיני התורה, כדי למנוע מהם מכשול וחטא, הם התפנו להכין את בשר הפסח והקודשים לעצמם ולכוהנים.
הסיבה לכך שהכוהנים לא דאגו לעצמם מוסברת במילים כִּי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן בְּהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַחֲלָבִים עַד־לָיְלָה. הכוהנים היו טרודים ועסוקים ברציפות במשך כל היום ועד שעות הלילה בעבודת המזבח. עבודתם כללה את העלאת העולות ואת וְהַחֲלָבִים, שהם האימורים והחלקים המובחרים ביותר של בשר הקורבנות.
מתוך כך, וְהַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים. הלוויים לקחו על עצמם את מלאכת הבישול וההכנה כדי לספק אוכל לכוהנים העמוסים בעבודה, וכן לעצמם. יש מן הפרשנים [המלבי"ם] המוסיפים כי הלוויים דאגו להכין את הקורבנות גם עבור המשוררים והשוערים, שכן גם להם היה אסור לסור ממשמרתם ומעבודתם לצורך הכנת מזונם.