ההיערכות לעשיית קורבן הפסח דרשה סדר וארגון מוקפד של העם ושל משרתי המקדש. ההוראה לעמוד בַקֹּדֶשׁ, כלומר בעזרת בית המקדש [מצודת דוד], נעשתה לִפְלוּגֹּת, כלומר בחלקים ובקבוצות נפרדות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], כאשר הקריאה המדויקת של המילה היא בחולם [מנחת שי]. מטרת החלוקה המדויקת הזו הייתה להבטיח שקורבן הפסח ייעשה כהלכתו, בדיוק על פי ציווי ה' ביד משה [רש"י].
הפרשנים מסכימים כי החלוקה למשפחות חלה על כל הנוכחים במקדש: בני ישראל, המכונים לַאֲחֵיכֶם בְּנֵי הָעָם, נדרשו לעמוד בנפרד לפי בֵּית הָאָבוֹת שלהם, ובמקביל, גם הלוויים נצטוו להיערך באופן דומה, כפי שכתוב וַחֲלֻקַּת בֵּית־אָב לַלְוִיִּם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
באשר לאופן שיתוף הפעולה בין הלוויים לישראל בתוך חלוקה זו, מציגים הפרשנים שתי זוויות. הגישה האחת מדגישה את הצורך המעשי בעזרה: הלוויים נדרשו לעמוד איש איש על עבודתו כדי לסייע לישראל בעשיית הפסחים, שכן משפחת לוויים אחת לא הייתה מסוגלת להשלים לבדה את העבודה העצומה בשל ריבוי המקריבים [רלב"ג]. הגישה השנייה מצביעה על הקבלה ישירה ומדויקת בין הקבוצות: לכל בית אב מישראל הוקצה בית אב מקביל מן הלוויים, שתפקידו היה להכין ולעשות את עבודת הקורבן במיוחד עבורו [מלבי"ם].