סופו הטראגי של המלך יאשיהו מביא עמו מעבר חד משדה הקרב אל מסע אבל לאומי כבד. לאחר פציעתו, משרתיו מפנים אותו מזירת הלחימה לירושלים בניסיון להציל את חייו.
המעבר מִן הַמֶּרְכָּבָה המקורית אל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה נובע ממנהגי המלכות וממצבו הפיזי של המלך. דרכו של מלך היא לצאת לדרך עם שתי מרכבות, כאשר הראשונה היא העיקרית וממנה ניהל את הלחימה, והשנייה מלווה אותה למקרה הצורך [רש"י]. בעקבות פציעתו, העבירו אותו עבדיו אל המרכבה השנייה, משום שהיא הייתה מהירה ונוחה יותר לרכיבה עבור אדם פצוע [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
יאשיהו מובא לירושלים, שם הוא מת ונקבר. האבל הכבד של העם, כפי שבא לידי ביטוי במילים מִתְאַבְּלִים עַל יֹאשִׁיָּהוּ, מעיד על כך שהוא לא היה רק מלך צדיק ומוכשר, אלא מנהיג אהוב ומוערך מאוד על ידי העם [ביאור שטיינזלץ]. אבל זה לא נותר רק כאירוע היסטורי חולף באותה עת. הקינה שנשא ירמיהו על יאשיהו אומצה ונאמרה על ידי כל השרים והשרות, והיא השתמרה לדורות בתוך מגילת איכה. קינה זו, המוכרת במילים "איכה יועם זהב", ממשיכה להיות מקוננת על ידי ישראל יחד עם שאר הקינות הנאמרות על חורבן הבית [מלבי"ם].