הציווי המופנה ללויים לקראת הקרבת קורבן הפסח דורש מהם הכנה כפולה, אישית וציבורית. תחילה עליהם לפעול כלפי עצמם, וְהִתְקַדְּשׁוּ, כלומר לטהר ולהכין את עצמם לקראת העבודה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לאחר מכן, מוטלת עליהם אחריות כלפי אחרים בצו וְהָכִינוּ לַאֲחֵיכֶם.
באשר למהות הכנה זו ולזהות "האחים", מציגים הפרשנים שני כיוונים שונים. גישה אחת מפרשת כי על הלויים להכין ולזרז את שאר אחיהם לטהר את עצמם גם כן, כדי שיוכלו לעשות את הפסחים כדבר ה' [מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת מסבירה כי המילה "אחיכם" מכוונת ספציפית לכהנים. לפי פירוש זה, ההכנה אינה זירוז להיטהרות אלא סיוע מעשי, הכולל את עזרת הלויים לכהנים בעבודתם, כגון הפשטת עורות הקורבנות והכנת כל הדרוש כדי שהכהנים יוכלו להשלים את תפקידם כראוי [רלב"ג].