המלך מסדיר את חלוקת התפקידים בבית המקדש ומעודד את העוסקים במלאכה. הפרשנים מסכימים כי משמעות וַיַּעֲמֵד הַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם היא שהמלך הציב כל כהן בדיוק במשמרת המיועדת והמיוחדת לו. חלוקה זו לא הייתה חדשה, אלא חזרה לסדר המשמרות המקורי שהוגדר וסודר עוד בימי דוד ושלמה [רלב"ג].
בנוסף להצבתם, המלך פועל לעורר את רוחם. המילה וַיְחַזְּקֵם מפורשת על ידי הכל כפעולת זירוז ועידוד. זירוז זה נועד להבטיח שהכהנים יבצעו את עבודתם במקדש בזריזות, כראוי ובתמידות [רלב"ג], ולווה גם באזהרה להקפיד על עשיית עבודת ה' כהלכתה [מצודת דוד].