תהליך הכנת הקרבנות בחג הפסח דרש חלוקה מסודרת ומדויקת בין החלקים המיועדים למזבח לבין אלו המיועדים לאכילת העם. רוב הפרשנים מסכימים כי המילים וַיָּסִירוּ הָעֹלָה אינן מתייחסות לקרבן עולה שגרתי, אלא להסרת ה"אימורים" (החלבים והאיברים הפנימיים) מתוך קרבנות הפסח. חלקים אלו נקראים כך משום שהם החלקים ה"עולים" להקרבה על המזבח.
מטרת ההפרדה הייתה כפולה: מצד אחד, לְתִתָּם לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם, כלומר לחלק את בשר הפסחים עצמם לקבוצות השונות של בתי האבות [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. ביחס לחלוקה זו מוסיף [רלב"ג] פרט מעשי, ומסביר כי נתחי הבשר חולקו באופן מסודר לאנשי בית האב של אותו היום, כך שכל אדם לקח נתח ידוע עד לחלוקת כל הנתחים. מצד שני, המטרה הייתה לְהַקְרִיב לַה', ביטוי שמתקשר לתחילת הפסוק ומלמד כי את החלבים שהוסרו מסרו לכוהנים כדי שיקריבו אותם על המזבח [מצודת דוד, מלבי"ם].
בסיום הפסוק נאמר וְכֵן לַבָּקָר, ללמד שאותו תהליך בדיוק של הפרדת חלקי המזבח מבשר האכילה נעשה גם בבקר שהוקרב כקרבן שלמים לחגיגה. תחילה הוסרו האימורים עבור המזבח, ורק לאחר מכן ניתן בשר הבקר לבעליו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].