קרה לכם פעם שמיהרתם מאוד להגיע למקום חשוב, ומישהו עמד בטעות בדיוק בדרך שלכם ועיכב אתכם? זה בערך מה שקרה למלך מצרים. הוא יצא עם הצבא שלו למלחמה רחוקה נגד מלך אשור, והיה צריך לעבור קרוב לארץ יהודה. כדי שמלך יהודה לא ייבהל, מלך מצרים שולח לו מכתב הרגעה.
במכתב הוא כותב לו מַה לִּי וָלָךְ, כלומר, אין בינינו שום ריב או סכסוך. הוא ממשיך ואומר לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם, אני בכלל לא יוצא להילחם נגדך, והמילה אַתָּה מופיעה כאן רק כדי להדגיש את העניין. הוא מסביר שהמטרה שלו היא להגיע רק אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי, אל שדה הקרב המיוחד שלו שבו הוא מתכנן להילחם באשור.
כדי שמלך יהודה לא יחשוש שהצבא המצרי יחליט פתאום לכבוש את הארץ על הדרך, מלך מצרים מסביר לו כי וֵאלֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי. הכוונה היא שה׳ ציווה עליו להזדרז ולמהר מאוד למלחמה הזאת, ולכן אין לו בכלל זמן להתעכב. בסוף הדברים, מלך מצרים מזהיר את מלך יהודה ואומר לו חֲדַל לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר עִמִּי, כלומר אל תפריע ואל תתגרה בה׳ שמלווה אותי, וְאַל יַשְׁחִיתֶךָ, כדי שה׳ לא יעניש ויפגע בך. מלך מצרים בעצם טוען שהוא שמע מהנביא ירמיהו שה׳ אמר לו לצאת למלחמה, ולכן אם מלך יהודה ינסה לעצור אותו, זה ייחשב כאילו הוא מנסה לעצור את ה׳ בעצמו.