מותו הפתאומי של המלך יאשיהו במחצית חייו הותיר רושם עמוק והוביל לאבל לאומי שהונהג על ידי ירמיהו הנביא. השרים וכן השרות, שהם משוררים ומשוררות מקצועיים, הפכו את שירתם ליללה וקוננו על המלך בקול ובנעימה. אבל זה התקבע למסורת היסטורית, ויתנום לחק שכל אימת שתתרחש צרה ויעלה הצורך לבכות, יזכירו המקוננים בקינותיהם גם את הצער על מות יאשיהו. מסורת זו הועלתה על הכתב בספר המוזכר במילים על הקינות, שלפי הגישה המרכזית הוא מגילת איכה שבה ספד ירמיהו למלך, אך ייתכן שמדובר בספר קינות ייעודי אחר מימי קדם.
דברי הימים ב, פרק ל״ה, פסוק כ״ה
וַיְקוֹנֵ֣ן יִרְמְיָ֘הוּ֮ עַל־יֹאשִׁיָּ֒הוּ֒ וַיֹּאמְר֣וּ כׇֽל־הַשָּׁרִ֣ים ׀ וְ֠הַשָּׁר֠וֹת בְּקִינ֨וֹתֵיהֶ֤ם עַל־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ עַד־הַיּ֔וֹם וַיִּתְּנ֥וּם לְחֹ֖ק עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּ֥ם כְּתוּבִ֖ים עַל־הַקִּינֽוֹת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.