דברי הימים ב, פרק ד׳, פסוק י״ג

נסו לדמיין שאתם אומנים המקשטים את המבנה המפואר ביותר בעולם. כששלמה המלך בנה את בית המקדש, הוא עיטר את עמודי הנחושת הגדולים ביצירות אומנות מיוחדות. חלק מהקישוטים היו וְאֶת הָרִמּוֹנִים, שהם בעצם עיטורים שהוכנו ממש בצורה של פירות רימון. בסך הכל היו שם אַרְבַּע מֵאוֹת רימונים. איך ספרו אותם? הרימונים היו מסודרים בשורות על גבי רשתות מיוחדות. היו שְׁנַיִם טוּרִים רִמּוֹנִים לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת, כלומר שתי שורות של רימונים על כל רשת. מכיוון שהיו שם שתי רשתות, לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת, היו יחד ארבע שורות. בכל שורה היו בדיוק מאה רימונים, וכך הגיעו לארבע מאות. התפקיד של הרשתות היפות האלו היה לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת, שזה אומר לעטוף ולקשט את החלקים העגולים שנמצאים בראש הכותרות של העמודים. המקום הזה מתואר במילים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָעַמּוּדִים. ולמה קוראים לזה פנים? בדיוק כמו שהפנים שלנו נמצאות בחלק הכי גבוה של הגוף, כך גם הקישוטים המרהיבים האלה הוצבו בחלק העליון והגבוה ביותר של העמוד.