תארו לעצמכם שאתם צריכים לבנות כלי עצום בגודלו שיכול להחזיק בתוכו כמות אדירה של מים. שלמה המלך בנה כלי כזה בדיוק! כדי שהכלי יהיה חזק ויציב, וְעָבְיוֹ טֶפַח, כלומר הדפנות שלו היו עבות מאוד, בערך כמו רוחב של כף יד. אבל למרות שהכלי היה כל כך כבד ועוצמתי, וּשְׂפָתוֹ, החלק העליון שלו, עוצב בצורה עדינה ודקה כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת־כּוֹס, ממש כמו הקצה של כוס ששותים ממנה. השפה הזו הייתה פתוחה כלפי חוץ ומקושטת בציורים של פֶּרַח שׁוֹשַׁנָּה.
הכלי המיוחד הזה היה מַחֲזִיק בַּתִּים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים יָכִיל, כלומר הוא היה יכול להכיל בתוכו כמות עצומה של שלוש אלפים מידות שנקראות "בת". אולי תופתעו לגלות שבמקום אחר בתנ"ך כתוב שהכלי הזה הכיל רק אלפיים מידות. איך פותרים את החידה הזו? התשובה תלויה במה שממלאים בתוך הכלי. כשממלאים כלי בנוזל כמו מים, אי אפשר לעבור את הקצה שלו כי המים יישפכו, ולכן נכנסות בו אלפיים מידות. אבל אם היו ממלאים אותו בחומר יבש, היה אפשר לעשות ערימה גבוהה שבולטת מעל שפת הכלי, והערימה הזו מוסיפה בדיוק עוד אלף מידות.