מיקומו של "הים", כיור הנחושת הענק ששימש לטבילת הכוהנים, תוכנן בקפידה בתוך חצר המקדש כדי לשלב בין הצורך המעשי לבין השמירה על כבוד המקום.
הפרשנים מסכימים כי המילים מִכֶּתֶף הַיְמָנִית מכוונות לפאת הדרום של העזרה, ואילו הצירוף קֵדְמָה מִמּוּל נֶגְבָּה מלמד על המיקום המדויק: הים הונח בצדו המזרחי של המקדש, אך נמשך ונטה כלפי המקצוע הדרומי-מזרחי של חצר הכוהנים.
הסיבה להסטת הים לזווית זו, ולא להצבתו במרכז המזרח, נבעה משיקולי כבוד. הים הורחק מהחזית המזרחית כדי שלא יהיה מכוון בדיוק מול פתח האולם. הצבת מקווה טהרה וביצוע טבילות ממש מול הפתח המרכזי של ההיכל נחשבו לדבר שאינו מכובד ואינו ראוי, ולכן הועבר הים הצידה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. קביעת מיקום מדויק זה בחצר המקדש מעוגנת גם במסורות הלכתיות קדומות המופיעות בדברי חז"ל [מלבי"ם].