מערכת המים שהוקמה במקדש שלמה נועדה לספק מענה נרחב לצרכי הטהרה והכנת הקורבנות, תוך חלוקת תפקידים ברורה בין הכלים השונים. לשם כך הוכנו עשרה כיורים חדשים לצד "הים" הגדול, כאשר כל כלי שימש לייעוד טקסי נפרד.
המילה כִּיּוֹרִים מתארת כלים דמויי דוד עשויים נחושת, שמהם יצאו ברזים קטנים להרקת המים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. באשר למיקומם, הכתוב מציין שהם הוצבו חמישה מִיָּמִין וחמישה מִשְּׂמֹאול. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שכיורים אלו לא החליפו את הכיור המקורי שעשה משה במדבר, אלא נוספו עליו, והם הוצבו מימינו ומשמאלו [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. אמנם ישנה מחלוקת בחז"ל האם הכהנים השתמשו בפועל בכל הכלים החדשים ששלמה הוסיף או רק בכלים המקוריים של משה, אך המסקנה היא שהשימוש נעשה בכולם [רד"ק].
לכיורים היו שני שימושים עיקריים. הביטוי לְרׇחְצָה בָהֶם מתייחס לקידוש ידיהם ורגליהם של הכהנים לקראת העבודה, כפי שנצטוו בתורה [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג]. בנוסף לכך, אֶת־מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה יָדִיחוּ בָם, כלומר, בכיורים אלו היו שוטפים ומנקים את בשר קורבנות העולה, כדוגמת הקרביים והכרעיים, לפני העלאתם למזבח. המילה יָדִיחוּ משמעותה שטיפה [מצודת ציון]. פעולת הדחה זו יוחדה לקורבן עולה בלבד ולא לקורבנות שלמים, שכן קורבנות השלמים נאכלו על ידי הבעלים ברחבי העיר [רש"י]. כדי ליישב את תחביר המשפט, יש המפרשים שהפסוק מסביר את עצמו: מה רחצו בכיורים? את קורבן העולה. גישה אחרת גורסת כי חסרה בפסוק אות ו' החיבור, והכוונה היא שהכיורים שימשו גם לרחיצת הכהנים וכן להדחת הקורבנות [רד"ק].
לעומת הכיורים, וְהַיָּם לְרׇחְצָה לַכֹּהֲנִים בּוֹ מלמד ש"הים" (בריכת הנחושת הגדולה) נועד לטבילת הכהנים עצמם כדי להיטהר מטומאתם, בדומה למקווה [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. כדי לפתור את הקושי ההלכתי של טבילה בתוך כלי, שאינה תקפה על פי ההלכה, מסבירים הפרשנים על פי חז"ל שמי הים לא היו מים שאובים. תחת זאת, אמת מים חוברה ממעיין עיטם והוזרמה מתחת לארץ היישר אל רגלי השוורים שתמכו בים. רגלי השוורים היו נקובות וחלולות, וכך נבעו המים הטבעיים מעלה אל תוך הים והכשירו אותו לטבילה [מצודת דוד, רד"ק]. אפשרות נוספת היא שמהים יצאו צינורות שדרכם רחצו הכהנים [ביאור שטיינזלץ].