המבנה של הכיור הענק שעשה שלמה מציג שילוב של חוסן ועוצמה הנדסית עם עיצוב עדין ומדויק, לצד קיבולת אדירה של מים.
המונח וְעָבְיוֹ טֶפַח מתייחס לשולי הכלי ולדפנותיו, שהיו עבים ומאסיביים [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, וּשְׂפָתוֹ העליונה של הים עוצבה בניגוד לעובי הדפנות; היא הייתה דקה, מרוקעת ומרודדת, כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת־כּוֹס המשמשת לשתייה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. שפה זו הייתה מופשלת כלפי חוץ כצורת עלי הכותרת של פֶּרַח שׁוֹשַׁנָּה [ביאור שטיינזלץ], ועיטרו אותה ציורים של פרחי שושן [רש"י, מצודת דוד].
הכלי היה חזק במיוחד, מַחֲזִיק בַּתִּים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים יָכִיל, כלומר יחזיק בתוכו כמות עצומה של מים, בנפח של כשבעים מטרים מעוקבים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על סתירה לכאורה בין פסוק זה לבין התיאור המקביל בספר מלכים (מלכים א ז, כו), שם נאמר כי הכלי מכיל אלפיים בת בלבד. יישוב הדברים נעוץ בהבדל שבין מדידת נוזלים למדידת מוצקים: אלפיים בת הוא הנפח של חומר לח, כגון מים, שאינו יכול לעבור את שפת הכלי. לעומת זאת, שלושת אלפים בת הוא הנפח של חומר יבש, שאותו ניתן לגדוש בערימה מעל לשפת הכלי, והגודש תמיד מוסיף בדיוק שליש לנפח הכולל [רש"י, רד"ק].