יציקת כלי הנחושת העצומים עבור המקדש דרשה תנאים טופוגרפיים וגיאולוגיים מיוחדים, ולכן היא התבצעה באזור ספציפי בבקעת הירדן. המונח בככר מכוון לאזור שהוא מישורי [מצודת ציון].
הביטוי בעבי האדמה מתאר את שיטת היציקה הייחודית. הפרשנים מסבירים כי בשל גודלם החריג של הכלים, לא ניתן היה להשתמש בתבניות יציקה רגילות. במקום זאת, חפרו את צורות הכלים ישירות בתוך הקרקע ויצקו לתוכן את הנחושת המותכת [מצודת דוד, רד"ק]. אזור זה נבחר משום שהקרקע בו הייתה עשויה מאדמה עבה וסמיכה, מעין חומר או עפר אדום, שהתאים במיוחד ליציקת מתכות [רש"י, רד"ק].
באשר למיקום המדויק, בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צְרֵדָתָה, הפרשנים עומדים על כך שבתיאור המקביל בספר מלכים נקרא המקום "צרתן", ומציעים כמה הסברים להבדל בשם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שלמקום היו שני שמות [מצודת ציון], או שמדובר בשמות בעלי קרבה לשונית ברורה [רד"ק, רלב"ג]. גישה היסטורית מסבירה ששם המקום פשוט השתנה במהלך השנים, עד לתקופת כתיבת ספר דברי הימים [מלבי"ם]. מנגד, קיים פירוש סמלי הקושר את השם "צרדתה" לירבעם בן נבט שהגיע מהעיר צרדה, ודורש את השם כרמז לכך שבעתיד אותו ירבעם "הצר" וצמצם את דת ה' [רש"י].