עיצוב עמודי הנחושת במקדש שלמה כלל עיטורים מורכבים, ובהם רשתות וצורות של פירות. הכתוב מציין וְאֶת הָרִמּוֹנִים, כלומר עיטורים שנעשו בצורת רימונים [ביאור שטיינזלץ], ומפרט את כמותם ומיקומם המדויק.
הפסוק נוקב במספר אַרְבַּע מֵאוֹת רימונים, נתון המעורר קושי, שכן בפסוק קודם הוזכרו מאה רימונים בלבד. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים [רש"י, רד"ק] מיישבת זאת בכך שהמספר מאה מתייחס לטור אחד בלבד. מכיוון שהיו שְׁנַיִם טוּרִים רִמּוֹנִים לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת (כלומר לכל רשת), ובסך הכל היו שתי רשתות (לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת), הרי שמדובר בארבעה טורים המונים יחד ארבע מאות רימונים. עם זאת, ישנה דעה נוספת ולפיה מדובר בשתי קבוצות נפרדות של עיטורים: מאה רימונים שהיו קבועים בשרשראות, וארבע מאות רימונים נפרדים שהיו קבועים ברשתות [רד"ק].
הרימונים היו משובצים בתוך הרשתות ותלויים סביבן [רש"י, מצודת דוד]. תפקיד הרשתות הללו היה לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת, כלומר לעטוף את החלקים העגולים שבראש הכותרות [רש"י, מצודת דוד].
מיקום הכותרות מתואר במילים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָעַמּוּדִים. השימוש במילה פְּנֵי נועד לציין את גובה העמודים, בהשאלה מפניו של האדם הממוקמים בחלקו העליון והגבוה ביותר של הגוף [מצודת ציון].