עיצוב מפואר ומורכב אפיין את "הים", בריכת הנחושת הענקית שעמדה במקדש שלמה. תחתית הבריכה עוטרה בצורות ייחודיות שנוצקו יחד איתה, תוך שילוב של הנדסה מדויקת ואמנות מרשימה.
הביטוי וּדְמוּת בְּקָרִים תַּחַת לוֹ מתאר את העיטורים שבתחתית הכלי. המילה "לו" מתייחסת לשפת הים או לים עצמו [רד"ק]. באשר למהות צורות אלו, ישנה גישה כי מדובר בעיטורים ששימשו כבסיס שעליו עמד הים [רש"י, ביאור שטיינזלץ], או לחלופין שצוירו על קומתו התחתונה מבלי לשמש כבסיס ממש [רד"ק]. בספר מלכים עיטורים אלו מכונים "פקעים", דהיינו בליטות עגולות לנוי. כדי ליישב בין התיאורים השונים, יש המפרשים כי אותן בליטות עוצבו בצורת ראשי בקר [מצודת דוד], ויש המדייקים כי גופם של העיטורים היה עגול כביצה, אך פניהם עוצבו כפני בקר [רד"ק].
לגבי המידות, המילים עֶשֶׂר בָּאַמָּה מַקִּיפִים אֶת הַיָּם סָבִיב מעוררות שאלה הנדסית. רוב הפרשנים מסבירים, על בסיס דברי חז"ל, כי קומתו של הים התחלקה לשתיים: שלוש האמות התחתונות היו מרובעות, ואילו שתי האמות העליונות היו עגולות. לפיכך, המידה "עשר באמה" אינה מתייחסת להיקף העגול, אלא לאורך של כל אחת מארבע צלעות הריבוע שבתחתית, ששם הקיפו צורות הבקר את הים.
העיטורים סודרו במבנה של שְׁנַיִם טוּרִים הַבָּקָר, כלומר שתי שורות. שורות אלו הקיפו את הים זו מעל זו [מצודת דוד], או שאולי שורה אחת מוקמה בחזית והשנייה בחלקו האחורי [ביאור שטיינזלץ].
לבסוף, מודגש כי צורות אלו היו יְצוּקִים בְּמֻצַקְתּוֹ. המילה "מוצקת" היא שם עצם המתאר את פעולת היציקה [רד"ק]. הפרשנים מסכימים כי הבקרים הותכו ונוצקו כיחידה אחת שלמה יחד עם הים עצמו, ולא יוצרו בנפרד כדי שיחברו אותם לאחר מכן באמצעות מסמרים או חומרי הדבקה.