השלמת עבודות הנחושת ויציקת הכלים מציינת את סיום תפקידו של האומן המומחה במלאכה זו. הפסוק מפרט את הכלים שנוצרו: הַסִּירוֹת הן מעין קדרות או סירי נחושת שנועדו לקלוט לתוכן את הדשן והאפר שנאספו [רש"י, מצודת ציון], ויש המציינים כי כלים אלו נקראים "כירות" בספר מלכים [מלבי"ם]. לצידן נבנו הַיָּעִים, שהם כלים שנועדו לגריפת הדשן ואיסופו [מצודת ציון].
סיום המלאכה מיוחס לאומן שסיים את התמחותו ביציקות מתכת ובניית כלים [ביאור שטיינזלץ]. המילים בְּבֵית הָאֱלֹהִים באות להדגיש כי כלל העשייה הזו נעשתה במיוחד עבור צורכי המקדש [מצודת דוד].
בפסוק מופיע שינוי מעניין בשמו של האומן: השם נכתב כ"חירם" אך נקרא במסורת הקריאה כ"חוּרָם" [מנחת שי]. חילוף זה בשמות אינו מקרי, ויש המפרשים כי הוא בא להצביע על שני אישים שונים שפעלו במקדש; חירם הראשון הוא זה שהחל בעשיית הכלים, ואילו חירם השני הוא זה שסיים את המלאכה כולה, כולל יציקת העמודים [מלבי"ם].