הפסוק מפרט את כלי המקדש השונים ואת דלתותיו, אשר היו עשויים או מצופים בזהב. הפרשנים מסכימים כי וְהַמְזַמְּרוֹת הם כלי נגינה. שאר הכלים המוזכרים שימשו בעבודת הקורבנות, הלחם והקטורת: וְהַמִּזְרָקוֹת הם הכלים שנועדו לזרוק באמצעותם את דם הקורבנות על המזבח [רש"י]. וְהַכַּפּוֹת הן בזיכים שבהם הונחה הלבונה, שניתנה על גבי מערכת לחם הפנים [רש"י, מצודת ציון]. וְהַמַּחְתּוֹת שימשו ככלים לחתות ולשאוב בהם את גחלי האש עבור הקטורת, וכן להרים את תרומת הדשן מעל המזבח [רש"י, מצודת ציון]. כל הכלים הללו היו עשויים זהב סגור.
החלק השני של הפסוק עוסק בפתחי המקדש. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהדלתות הפנימיות המובילות לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וכן הדלתות החיצוניות יותר המובילות לַהֵיכָל, היו מזהב. עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי אופן עשייתן. [רד"ק] מבאר כי הדלתות לא היו עשויות זהב טהור, אלא היו דלתות עץ המצופות בזהב. לעומתו, [רלב"ג] מציג מבנה מורכב יותר, ולפיו בכל פתח היו ארבע דלתות: שתי הדלתות הפנימיות היו עשויות זהב, ואילו שתי הדלתות החיצוניות היו עשויות עץ המצופה בזהב.
פירוש ייחודי למילה וּפֶתַח מציג [מלבי"ם], אשר אינו מפרש זאת ככניסה למבנה, אלא כמפתחות הבית, ומלמד שאף המפתחות של דלתות קודש הקודשים וההיכל היו עשויים זהב.