בנייתן של החצרות המרכזיות בבית המקדש נועדה להסדיר את מקומות השהייה והעבודה של הכהנים ושל העם הפוקד את המקום. הפרשנים מסכימים פה אחד כי חֲצַר הַכֹּהֲנִים היא עזרת הכהנים. אזור זה הכיל בתוכו את מזבח הנחושת, כאשר בחלקו המערבי עמדו מבני המקדש המרכזיים: האולם, ההיכל והדביר [רלב"ג].
לצד חצר זו נבנתה הָעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה, שלדברי כל הפרשנים היא עזרת ישראל. חצר זו הייתה גדולה ובלתי מקורה, היא נועדה להתכנסות של כלל העם והיוותה את עיקר שטחו של המקדש [ביאור שטיינזלץ]. השם עֲזָרָה אינו מקרי, אלא מבטא את מהות המקום מבחינה רוחנית, שכן ישראל היו עומדים שם ונעזרים על ידי ה׳ כאשר היו מתפללים אליו [רד"ק, מצודת דוד].
בסיום תיאור החצרות מפורט כי נבנו דְלָתוֹת לָעֲזָרָה וְדַלְתוֹתֵיהֶם צִפָּה נְחֹשֶׁת. הכוונה היא לדלתות שהותקנו בשתי החצרות גם יחד, גם בחצר הכהנים וגם בעזרה הגדולה, אשר כולן צופו בנחושת [ביאור שטיינזלץ].