יצא לכם פעם לדמיין איך הצליחו לשמור על ניקיון וטהרה בבית המקדש, מקום שבו עבדו כל כך הרבה כהנים והוקרבו המון קורבנות? המלך שלמה דאג לזה והקים מערכת מים מיוחדת וגדולה. הוא הכין עשרה כִּיּוֹרִים, שהיו כלים גדולים מנחושת עם ברזים קטנים. שלמה הציב אותם חמישה מִיָּמִין וחמישה מִשְּׂמֹאול לכיור המקורי שעשה משה רבנו במדבר.
לכלים האלו היו שני תפקידים חשובים. התפקיד הראשון היה לְרׇחְצָה בָהֶם, כלומר הכהנים השתמשו בהם כדי לרחוץ ולקדש את הידיים והרגליים שלהם לפני תחילת העבודה. התפקיד השני היה אֶת־מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה יָדִיחוּ בָם. המילה יָדִיחוּ פירושה ישטפו, ובכיורים האלו הכהנים ניקו היטב את החלקים של קורבן העולה לפני שהעלו אותו למזבח.
אבל מה קרה כשכהן היה צריך לטבול את כל גופו כדי להיטהר? בשביל זה נועד הים, שהיה בריכת נחושת ענקית. המילים וְהַיָּם לְרׇחְצָה לַכֹּהֲנִים בּוֹ מסבירות שהבריכה הזו שימשה ממש כמו מקווה לכהנים. כדי שהמים בבריכה יהיו טבעיים וטהורים כמו שצריך להיות במקווה, חיברו אליה מי מעיין מתחת לאדמה. המים נבעו ועלו למעלה דרך הרגליים החלולות של פסלי השוורים הגדולים שהחזיקו את הבריכה, וכך הכהנים יכלו לטבול בתוך מים זורמים וטהורים.