קרה לכם פעם שהזמנתם המון אורחים והבנתם שהשולחן שלכם פשוט קטן מדי? זה בערך מה שקרה לשלמה המלך כשהוא בנה את בית המקדש. הוא ידע שעם ישראל יביא המון קרבנות, ולכן המזבח הישן שעשה משה רבנו במדבר כבר לא יספיק. לכן, ממש בתחילת הבנייה, שלמה בנה מזבח חדש ועצום, גדול פי ארבעה מהמזבח הקודם.
למרות שקוראים לו מִזְבַּח נְחֹשֶׁת, הוא בכלל היה עשוי מאבנים. הוא נקרא כך רק בגלל שהוא החליף את מזבח הנחושת המקורי של משה. המידות שלו היו עצומות. כאשר נאמר עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ, הכוונה היא רק לחלק העליון שבו הניחו את העצים והאש, שהיה באורך של כעשרה מטרים. וגם כאשר מתארים את הגובה שלו ואומרים וְעֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ, לא מודדים מהרצפה, אלא מתחילים למדוד רק מקו אדום מיוחד שהקיף את המזבח ועד לקצה העליון שלו. כך שלמה דאג שיהיה במקדש מקום רחב ומכובד לעבודת ה׳.