קרה לכם פעם שקראתם סיפור ושמתם לב למשהו שממש לא מסתדר עם המספרים? כשמלך חדש בשם אחזיהו עולה לשלטון ביהודה, התנ"ך מספר לנו שהוא היה בן עשרים ושתיים שנה. אבל בספר אחר בתנ"ך, ספר דברי הימים, כתוב שהוא היה בן ארבעים ושתיים! איך זה הגיוני? הרי אבא שלו נפטר כשהיה בן ארבעים, וילד לא יכול להיות יותר מבוגר מאבא שלו.
כדי לפתור את החידה הזו, המפרשים מסבירים שהמספר ארבעים ושתיים בכלל לא מדבר על הגיל של אחזיהו. המספר הזה סופר כמה שנים עברו מאז שמשפחת עמרי, שמלכה בממלכת ישראל, התחילה לשלוט. אחזיהו היה שייך גם למשפחת דוד המלך וגם למשפחת עמרי, וציון השנים האלו בא ללמד אותנו על גזרה מאת ה'. בגלל שאחזיהו היה קשור למשפחת עמרי, הגורל שלו והעתיד שלו היו משותפים לשלהם.
בנוסף, התנ"ך מספר לנו על אמא של אחזיהו וקורא לה בת עמרי. גם כאן יש משהו מעניין, כי היא בעצם הייתה הנכדה של עמרי ולא הבת שלו. אז למה קוראים לה כך? סיבה אחת היא שבתנ"ך הרבה פעמים נכדים נחשבים ממש כמו בנים, ולכן היא נקראת על שם סבא שלה. סיבה נוספת היא שיכול להיות שסבא עמרי הוא זה שגידל אותה ודאג לה כשהייתה קטנה.