עלייתו של אחזיהו לכס המלוכה ביהודה מסמנת נקודת חיבור גורלית וטראגית בין בית דוד לבין שושלת מלוכת ישראל הצפונית. ייחוסו המשפחתי הכפול של המלך הצעיר חרץ את גורלו, וקשר את קצו עם קץ בית אחאב.
בבואם לבאר את גילו של אחזיהו, בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, מתמודדים הפרשנים עם סתירה בולטת לספר דברי הימים, שם נכתב כי אחזיהו היה בן ארבעים ושתיים במלכו. קושי נוסף הוא שאביו של אחזיהו, יהורם, מת בגיל ארבעים, ולכן לא ייתכן שבנו היה מבוגר ממנו.
כדי ליישב קושי זה, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהגיל ארבעים ושתיים המופיע בדברי הימים אינו מתייחס לשנות חייו של אחזיהו, אלא למניין שנות קיומה של מלכות בית עמרי [מלבי"ם, מצודת דוד, רלב"ג]. מניין זה החל במקביל להתחתנותם של מלכי יהודה עם שושלת עמרי. ציון מספר זה בא להדגיש גזרה מאת ה' שנקבעה על שושלת זו, וללמד שמאחר שאחזיהו היה מזרע עמרי, הוא נכרך בגורלם ונהרג יחד עם מלך ישראל [מלבי"ם, מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק].
מנגד, יש מי שדוחה את החישוב הזה כרחוק מדרך הפשט, ומציע פתרון היסטורי. לפי גישה זו, יהורם אביו של אחזיהו חי למעשה הרבה יותר מארבעים שנה. לאחר שמונה שנות מלוכה הוא חלה ונפל למשכב ממושך של עשרים שנה. בשנים אלו מלך אחזיהו במקומו בחייו. לכן, אחזיהו היה בן עשרים ושתיים כשהתחיל למלוך לצד אביו החולה, והיה בן ארבעים ושתיים כאשר אביו מת והוא נותר למלוך לבדו במשך שנה אחת [רד"ק]. עם זאת, יש שדוחים פירוש זה מכל וכל, משום שהוא אינו תואם מבחינה כרונולוגית את שנות מלוכתם של מלכי ישראל המקבילים [מלבי"ם].
בנוגע למוצאה של אם המלך, הכתוב מכנה אותה בַּת עָמְרִי, אף על פי שבפועל היא הייתה בתו של אחאב בנו. הפרשנים מסבירים כי התנ"ך משתמש כאן בכלל לפיו בני בנים נחשבים כבנים, ולכן הנכדה נקראת על שם סבה [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הסבר נוסף לכך שהיא נקראת על שם סבה הוא שייתכן כי עמרי הוא זה שגידל אותה בפועל [מצודת דוד].