דמעותיו של אלישע אינן נובעות מצער על מותו הצפוי של מלך ארם הנוכחי, כפי שסבר חזאל בטעות, אלא מתוך חזון נבואי קשה. הנביא צופה באכזריות הנוראה שחזאל עצמו עתיד להפעיל נגד עם ישראל, ובוכה למראה הפורענות העתידית [אברבנאל, מצודת דוד].
הנביא מפרט את שרשרת מעשי האיבה, הפוגעים תחילה בתשתיות ולאחר מכן באוכלוסייה החלשה ביותר. על המילים מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ הפרשנים מסכימים כי מדובר בהצתת הערים המבוצרות. השימוש בפועל תְּשַׁלַּח אינו מקרי; הוא מלמד שהאש תפעל כעין שליח, תתפשט במהירות ובעוצמה ממקום למקום ותכלה הכל [מצודת ציון].
השלב הבא של האכזריות מופנה כלפי הילדים הקטנים והתינוקות, שעליהם נאמר וְעֹלְלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ. ביחס למשמעות המילה תְּרַטֵּשׁ קיימות מספר גישות. הגישה המרכזית מתארת אלימות פיזית קשה, כגון שיסוע, בקיעת מעיים וקריעה [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], או השלכת התינוקות והטחתם באכזריות על הקרקע, על סלעים או בקירות כדי לרמוס אותם [רד"ק, אברבנאל]. לעומת זאת, ישנה דעה המפרשת פעולה זו לא כרצח ישיר של הילדים, אלא כגרימת נטישה; הילדים ייוותרו עזובים, מופקרים ויתומים לאחר שאבותיהם ואימותיהם ייהרגו [רלב"ג].
שיא האכזריות מתבטא במילים וְהָרֹתֵיהֶם תְּבַקֵּעַ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בנשים מעוברות, שאת בטנן יבקעו באכזריות רבה כדי להוציא את הוולדות [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. מנגד, קיימת פרשנות ייחודית הסבורה כי ייתכן שאין מדובר בנשים כלל. לפי דעה זו, המילה מתייחסת למבנים גבוהים וחזקים או מגדלים מבוצרים הבנויים על הרים, והבקיעה משמעותה פריצה והבקעה של חומותיהם [רלב"ג].