מפגש מרתק בין צדק מלכותי, השגחה נסית ומשפט אזרחי מתרחש כאשר המלך מברר את קורותיה של האישה השונמית. לאחר ששמע מגחזי על נפלאות אלישע, מבקש המלך לאמת את הדברים.
וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה וַתְּסַפֶּר־לוֹ: המלך חוקר את האישה כדי לוודא את נכונות הסיפורים ששמע מגחזי. אף על פי שהמלך הכיר היטב את הנסים הלאומיים והציבוריים שחולל אלישע, הוא לא היה מודע לנסים הפרטיים, כמו תחיית בנה של אישה זו, ולכן ביקש לשמוע עליהם ממקור ראשון [אברבנאל]. האישה מאשרת את סיפורי הפלאות ופורסת בפני המלך את השתלשלות האירועים ואת מצוקתה הנוכחית [רלב"ג, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
פסיקתו המיידית של המלך להשיב לאישה את רכושה חורגת מסדרי הדין הרגילים. בשגרה, היה על המלך לחקור תחילה את המחזיק הנוכחי בקרקע ולשמוע את טענותיו, או לדרוש מהאישה הוכחות בעלות משפטיות. אולם, עדותו של גחזי שהכיר את האישה ואימת את זהותה, יחד עם מצב החירום ששרר אז בארץ עקב מלחמות פלשתים (מצב המבטל את דיני החזקה הרגילים), אפשרו למלך לפסוק לטובתה לאלתר [מלבי"ם].
לשם ביצוע המשימה, ממנה המלך סָרִיס אֶחָד. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר פשוט בשר או פקיד בכיר מטעמו [מצודת ציון, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה כמשמעה – אדם מסורס שנועד לעמוד בפני הנשים ולשמור עליהן. מכיוון שמעשה הסירוס אסור לחלוטין על פי ההלכה, מסבירים פרשנים אלו כי מלכי ישראל נהגו לקנות סריסים גויים שבהמשך התגיירו, או שהעסיקו יהודים שנסתרסו בעל כורחם כתוצאה ממחלה [רד"ק, חומת אנך].
המלך מצווה על השר: הָשֵׁיב אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ וְאֵת כָּל־תְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה. עליו לדאוג להשבת כלל הקרקעות, וכן לשלם לאישה את השווי הכספי של היבולים שצמחו בשדה מִיּוֹם עָזְבָה (מהיום שהניחה את הארץ) ועד לאותו רגע [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, האות עי"ן במילה עָזְבָה מנוקדת בקמץ חטוף, והאות ה"א בסופה רפויה (ללא מפיק), מה שמלמד כי מדובר בצורת מקור [רד"ק, מנחת שי].
מתוך פרטי הצו המלכותי, דולים הפרשנים עיקרון משפטי חשוב. המלך הורה אמנם להשיב לאישה את שווי תבואת השדה, אך לא דרש מהמחזיקים בנכס לשלם לה דמי שכירות על עצם המגורים בביתה. מכאן נלמדת ההלכה לפיה אדם הדר בחצר חברו ללא ידיעתו – פטור מלשלם לו שכר דירה [רלב"ג, מלבי"ם, אברבנאל].
בסופו של דבר, השבת הרכוש לא נבעה רק מנשיאת חן מקרית בעיני המלך, אלא הייתה המשך ישיר של ההשגחה מאת ה' שליוותה את האישה, ופירות של הטוב שגמלה לנביא אלישע [אברבנאל].