פנייתו של מלך ארם אל הנביא מלווה במנחה עצומה, המבטאת הכנעה ויראת כבוד. כאשר חזאל לוקח את המנחה בְיָדוֹ, הכוונה היא שהוא לוקח אותה תחת רשותו ואחריותו [רלב"ג]. מנחה זו מתוארת כ־וְכׇל־ט֣וּב דַּמֶּ֔שֶׂק, ביטוי שמשמעותו כל סוגי המאכלים המשובחים המצויים בעיר [מצודת דוד]. מבחינה תחבירית, האות וי"ו במילה וְכׇל היא תוספת שאינה משנה את המשמעות, כך שהכוונה היא שהמנחה עצמה הייתה כל השפע של דמשק [רלב"ג].
באשר להיקף המשא, יש המפרשים כי התיאור הוא דרך הגזמה והפלגה שנועדה להדגיש את הכמות העצומה של הרכוש [רד"ק]. לעומת זאת, על פי מדרש, המשא של ארבעים הגמלים לא הכיל את כל רכושה של דמשק כפשוטו, אלא חזאל נשא עמו אבן טובה ונדירה ששוויה היה כערך כל השפע של דמשק [רד"ק].
כאשר חזאל מוסר את דברי בן הדד וקורא לו בִּנְךָ, הוא משתמש בביטוי המביע כבוד רב [ביאור שטיינזלץ]. פנייה זו מלמדת על כך שמלך ארם מכניע את עצמו בפני הנביא, ממש כפי שבן נכנע לאביו [מצודת ציון].