שמעם של מופתי אלישע הנביא יצא למרחוק והגיע עד לארם, וכעת, כאשר מלך ארם נופל למשכב, הוא פונה אל הנביא בבקשת עזרה. המלך מצווה אֶל חֲזָהאֵל, אחד משריו הבכירים ואולי אף שר הצבא שלו, לצאת אל הנביא: קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה. הבאת מתנה היא נוהג מקובל כאשר באים לבקש סיוע מנביא [שטיינזלץ]. עם זאת, משלוח המנחה המכובדת נועד גם להביע הכרת הטוב כלפי אלישע על חסד שעשה בעבר; אלישע חס על חיי החיילים הארמים שהגיעו לשומרון, הורה למלך ישראל לערוך להם סעודה גדולה, ושילח אותם לשלום לארצם. כעת, מלך ארם מבקש לכבד את הנביא כראוי למעלתו הרמה כאיש האלוהים ולהשיב לו טובה [חומת אנך].
מטרת השליחות היא וְדָרַשְׁתָּ אֶת ה' מֵאוֹתוֹ – לשאול את דבר ה' באמצעות הנביא. השאלה המציקה למלך, שעליה הוא מבקש לקבל מענה ברור, היא הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה, כלומר, האם אתרפא ואחלים ממחלתי [שטיינזלץ].