קשרי ידידות ובריתות צבאיות בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל הובילו לנישואין שהשפיעו לרעה על ההנהגה בירושלים. אף על פי שמדובר במלך יהודה, הוא בחר ללכת בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. רקע הדברים נעוץ בידידות הקרובה ששררה בין יהושפט לאחאב מלך ישראל; הם נלחמו יחד, וכתוצאה מקרבה זו אף חיתנו את ילדיהם זה עם זה [ביאור שטיינזלץ].
ההשוואה בפסוק כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב מצביעה על הקבלה ישירה באופן ההידרדרות. כשם שבית אחאב הושפעו וחטאו בעקבות הסתתה של איזבל, כך גם מלך יהודה הוסת לעשות הרע בעיני ה' על ידי אשתו [חומת אנך].
הכתוב מדגיש את סיבת הקלקול: כִּי בַּת־אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה. למרות שבמקום אחר במקרא אישה זו מכונה "בת עמרי", היא אכן הייתה בתו של אחאב. הכתוב בוחר לעיתים לייחס אותה לאביה, ולעיתים לסבה, עמרי [רלב"ג].