לאחר היעדרות ממושכת של שבע שנים, שבה אישה לביתה ומגלה כי רכושה נתפס על ידי אחרים, מה שמוביל אותה למאבק משפטי המגיע עד לדרג השלטוני הבכיר ביותר.
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה מִקְצֵה היא בסוף, כלומר בתום שבע השנים שבהן שהתה בארץ פלשתים. במהלך היעדרותה הארוכה, אנשים אחרים, בין אם שכנים או גזלנים, השתלטו על נכסיה והשתמשו בהם. משום כך, היא נאלצת לפנות לשלטון כדי לתבוע את החזרת רכושה.
הביטוי אֶל־בֵּיתָהּ וְאֶל־שָׂדָהּ מתפרש על ידי הפרשנים במשמעות של "על ביתה ועל שדה", כלומר היא צעקה למלך אודות נכסיה שנגזלו. התביעה שלה לא הסתכמה רק בהחזרת הקרקעות והמבנה עצמם, אלא היא דרשה גם את הפירות והיבולים שצמחו בשטח מיום שעזבה [רלב"ג].
הצורך של האישה להגיע עד למלך כדי לקבל את רכושה חזרה מצביע על מורכבות משפטית. חכמים למדו מכך הלכה בדיני ממונות, שלפיה יש חזקה לבורח. כלומר, אותם אנשים שהשתלטו על השדה החזיקו בו מספיק זמן כדי לבסס טענה משפטית של בעלות, ולכן נדרשה התערבות של המלך בכבודו ובעצמו כדי להפקיע מידם את השדה ואת התבואה ולהשיבם לבעליהם המקוריים [רד"ק].