מסע מיוחד מוביל את נביא ישראל אל עבר בירתה של ממלכת ארם. הגעתו של הנביא מתרחשת בנקודת זמן שבה השליט המקומי חלש ופגיע, והיא טומנת בחובה מטרות מדיניות ואישיות כאחד.
על פי הפשט, וַיָּבֹא אֱלִישָׁע אל דַּמֶּשֶׂק, בעוד שבֶן־הֲדַד מֶלֶךְ־אֲרָם היה חֹלֶה באותה עת. וַיֻּגַּד־לוֹ, למלך ארם, לֵאמֹר: בָּא אִישׁ הָאֱלֹהִים עַד־הֵנָּה – כלומר, לכאן, לעיר דמשק [ביאור שטיינזלץ]. מטרתו המרכזית של אלישע במסע זה הייתה למשוח ולמנות את חזאל למלך על ארם, ובכך להשלים את הציווי שנתן ה' לאליהו הנביא בהר חורב [רד"ק, אברבנאל].
לצד המטרה המדינית, רוב הפרשנים מצביעים על מניע אישי ורוחני עמוק שהוביל את אלישע לדמשק. על פי מסורת חז"ל, אלישע הגיע למקום במטרה להחזיר בתשובה את משרתו לשעבר, גיחזי [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל]. לאחר שגיחזי קולל בצרעת וגורש מעל פני אלישע, הוא עזב את גבולות ארץ ישראל והתנכר לאמונתו [רד"ק, אברבנאל]. נראה כי גיחזי בחר ללכת דווקא לדמשק כדי לבקש תמיכה וטובות הנאה מנעמן שר צבא ארם, מתוך מחשבה שאם נדבקה בו צרעתו של נעמן, מן הראוי שנעמן יגמול לו על כך [רד"ק, מלבי"ם].
דיוק בלשון הפסוק שופך אור על מיקומו המדויק של המפגש. המילים וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק והביטוי עַד־הֵנָּה רומזים לכך שאלישע לא נכנס לתוך העיר עצמה, אלא הגיע רק עד לפאתיה ולעיבורה של העיר. פרט זה משתלב היטב עם העובדה שגיחזי היה מצורע, ועל כן נאלץ לשבת מחוץ לחומות העיר, ולשם בדיוק הגיע אלישע כדי לפגוש אותו [מלבי"ם].
למרות מאמציו של הנביא, המפגש הסתיים בכישלון, וגיחזי סירב לחזור למוטב. הוא טען בפני אלישע כי הוא מנוע מלחזור בתשובה, שכן הוא עצמו למד ממנו את הכלל לפיו אדם שחוטא ומחטיא את הרבים אינו מקבל הזדמנות לשוב. חטאו החמור של גיחזי, שבו הכשיל את הרבים בעבודה זרה, נעשה בדרכים מתוחכמות כדי לחזק את פולחן עגלי הזהב של ירבעם: יש אומרים שהשתמש באבן שואבת כדי למשוך ולהעמיד את פסל העגל באוויר בין שמים לארץ, ויש אומרים שחקק את שם ה' בפיו של העגל, כך שהפסל היה מכריז ואומר את הדיברות "אנכי ה'" ו"לא יהיה לך אלוהים אחרים" [רד"ק].