לאחר פגישתו עם הנביא, חזאל שב אל אדוניו, בן הדד מלך ארם, אשר שואל אותו לפשר התשובה שקיבל. חזאל משיב לו: אָמַר לִי חָיֹה תִחְיֶה. בתשובה זו טמונה משמעות כפולה. כלפי חוץ, חזאל מוסר לבן הדד את המסר המעודד כי יחלים ממחלתו [ביאור שטיינזלץ]. אולם בתוכו, חזאל מכוון את הדברים לעצמו, מתוך הבנה שהנביא ניבא כי הוא זה שיחיה ויזכה לרשת את המלוכה [חומת אנך].
בפועל, המסר המעודד שהעביר חזאל לבן הדד לא התממש. למחרת היום, בניסיון להשקיט את חום הקדחת העז שבו בער, טבל בן הדד בגד במים ופרש אותו על פניו. פעולת הצינון פעלה באופן הפוך, החדירה את מחלת הקדחת עמוק אל תוך גופו והובילה למותו המהיר. דרך השתלשלות אירועים זו, השלים אלישע למעשה את ציווי ה' שניתן לאליהו בהר חורב, ומשח את חזאל למלך על ארם [אברבנאל].