נבואתו של אלישע על חילופי השלטון בארם מתממשת באמצעות מעשה הונאה והתנקשות מחושבת. לאחר שחזאל שומע כי המלך בן הדד לא יחלים ממחלתו וכי הוא עצמו עתיד לרשת את כס המלוכה, הוא מבין מדברי הנביא כי עליו לפעול, ומקדם אקטיבית את מימוש הנבואה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
המהלך מתחיל כאשר חזאל לוקח את הַמַּכְבֵּר. רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר בבגד עבה או שמיכה, בדומה לשמיכה שבה כיסתה יעל את סיסרא [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], בעוד שיש מי שמזהה חפץ זה ככרית [רד"ק].
פעולתו של חזאל, וַיִּטְבֹּל בַּמַּיִם וַיִּפְרֹשׂ עַל פָּנָיו, נושאת אופי כפול של רפואה לכאורה ורצח בפועל. המלך החולה סבל מחום גבוה, וחזאל הציג את הנחת הבגד הרטוב והקר על פניו כטיפול רפואי שנועד לצנן את גופו ולהרגיע את חום המחלה [רלב"ג, רד"ק, מלבי"ם, מצודת דוד]. אולם, כוונתו הנסתרת והאמיתית הייתה להמיתו.
באשר לאופן שבו גרם המעשה לתוצאה של וַיָּמֹת, עולות מהמקורות שתי גישות. הגישה הראשונה מסבירה כי הקירור הפתאומי גרם למכת קור, אשר הדפה את חום המחלה מן החוץ אל תוך איבריו הפנימיים של המלך, ובכך החישה את מותו [מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם]. הגישה השנייה מפרשת כי טבילת השמיכה במים נועדה לאטום אותה, כך שפריסתה על פניו של המלך החולה חנקה אותו. בדרך זו הביא חזאל למותו של המלך מבלי שיצטרך להרוג אותו בידיו ממש [ביאור שטיינזלץ].
בעקבות מעשה זה, חזאל תופס את השלטון, ובכך מתקיימת במלואה נבואתו של אלישע [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].