מעבר השלטון בממלכת יהודה מתואר בכתוב באופן המעורר קושי תחבירי וכרונולוגי, שכן משתמע ממנו כי שני מלכים, אב ובנו, מלכו במקביל ביהודה. כדי ליישב מורכבות זו, מציעים המפרשים שלוש דרכים עיקריות להבנת השתלשלות האירועים ומבנה המשפט.
הגישה המרכזית בקרב רבים מהפרשנים היא שהכתוב מתאר תקופה של שלטון משותף. יהושפט המליך את בנו יהורם בעודו בחיים, והם מלכו יחד במשך שנתיים [רש"י, מצודת דוד, חומת אנך]. הרקע למהלך זה קשור למלחמת רמות גלעד, שם נגזרה על יהושפט גזירת מוות בשל חבירתו לאחאב. בזכות תפילתו וזעקתו אל ה', ניתנה לו ארכה של שבע שנים. המילים וּבִשְׁנַת חָמֵשׁ מתייחסות לשנה החמישית מאותה הצלה, שבה בחר יהושפט לשתף את בנו בהנהגת הממלכה, לקראת סוף ימיו [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל, מלבי"ם].
מנגד, יש החולקים בתוקף על החישוב הכרונולוגי הזה ומצביעים על קשיים בהתאמת שנות המלכות של מלכי ישראל ומועדי המלחמות השונות. משום כך, הם מציעים פתרון לשוני, שלפיו חסרה מילה בכתוב. לפי גישה זו, המילים וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה מכוונות לכך שיהושפט מת באותה עת, ורק לאחר מותו החל בנו יהורם למלוך כמלך יחיד, הרג את אחיו וביסס את שלטונו. חסרונה של המילה "מת" בפסוק אינו חריג, שכן המקרא נוהג לעיתים להשמיט מילים שמשמעותן מובנת מתוך ההקשר הרחב [רד"ק, חומת אנך, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
זווית נוספת ושונה מפרשת את הקשר בין המלכים על רקע בריתות פוליטיות. בעקבות קשרי החיתון בין בתי המלוכה, והכבוד הרב שרחשו ליהושפט בשל גילו, הוא היה שותף בפועל להנהגת ממלכת ישראל יחד עם יורם בן אחאב. לפיכך, הפסוק אינו מתאר שלטון משותף ביהודה, אלא מציין שלאחר חמש שנים שבהן יורם ויהושפט הנהיגו במשותף את ממלכת ישראל, החל יהורם בן יהושפט למלוך על יהודה [רלב"ג, אברבנאל, מלבי"ם]. שותפות שלטונית זו היא שאפשרה ליהושפט לפעול בחופשיות ולהשיב את העם אל ה' אפילו בתחומי ממלכת אפרים הצפונית [מלבי"ם].