מסע צבאי שנועד לדכא מרידה הופך לקרב לילי מורכב המשקף חולשה ומסתיים בנסיגה. המלך יורם יוצא עם צבאו אל צָעִירָה, המזוהה כעיר או אזור בארץ אדום [מצודת דוד, רד"ק], וייתכן שזהו כינוי לאזור הר שעיר [ביאור שטיינזלץ].
הקרב מתרחש בחשכה, והמילים וַיְהִי הוּא קָם לַיְלָה מצביעות על מצבו הצבאי הרעוע של יורם. הפרשנים מסכימים כי יורם היה חלש וחשש לנהל מערכה צבאית גלויה באור יום, ולכן נאלץ לפעול באישון לילה כדי להימנע מעימות חזיתי מלא [מלבי"ם, מצודת דוד].
בתיאור מהלך הקרב עצמו מתגלעת מחלוקת בין המפרשים לגבי זהות התוקפים והמותקפים. הגישה המרכזית גורסת כי יורם וצבאו הם שיזמו מתקפת פתע לילית נגד מחנה אדום שארב להם והקיף אותם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, הצלחתו הייתה מוגבלת: הוא הכה רק את אדום הַסֹּבֵיב אֵלָיו, כלומר את הכוחות שהיו סמוכים אליו או קרובים לקו הגבול, אך לא היה לו הכוח להעמיק אל תוך שורות האויב ולהשלים את הניצחון [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. מנגד, קיימת גישה פרשנית הפוכה הסבורה כי המורדים האדומים הם אלו שקמו בלילה. לפי פירוש זה, המורדים הם שתקפו את שרי הרכב של יורם וכן פלג של אדומים שלא מרדו וסייעו לישראל, והם אלו שכונו "הסובב אליו" [רלב"ג, רד"ק].
גם סיומו של הקרב, המתואר במילים וַיָּנָס הָעָם לְאֹהָלָיו, נתון לפרשנויות שונות. יש מי שמסביר כי האדומים הם אלו שנבהלו ממתקפת הפתע ונסו על נפשם [רד"ק]. לעומת זאת, פרשנים אחרים קובעים כי העם הנס הוא דווקא עם ישראל. לפי הבנה זו, לאחר שיורם הנחית מכה חלקית בלבד, הוא וצבאו מיהרו לברוח חזרה לאוהליהם מתוך פחד מפני האדומים [מלבי"ם, מצודת דוד, רלב"ג]. התמונה המצטיירת מתוך הדברים היא שיורם אמנם יצא חי מן הקרב, אך המערכה הסתיימה ללא הישג ממשי ובנסיגה [ביאור שטיינזלץ].