תארו לעצמכם שאתם עומדים מול המלך בכבודו ובעצמו, והוא מבקש לשמוע דווקא את הסיפור המיוחד שלכם. זה בדיוק מה שקרה לאישה השונמית. המלך שמע על הנסים הגדולים של הנביא אלישע, אבל הוא הכיר רק את הנסים שקרו לכל העם. הוא רצה לשמוע ממקור ראשון על הנסים הפרטיים, כמו תחיית הבן של האישה. לכן, וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה וַתְּסַפֶּר־לוֹ. המלך חוקר אותה, והיא מאשרת את סיפורי הפלאות ומספרת לו על הבעיה שלה עכשיו, שהיא איבדה את השדות שלה.
בדרך כלל, כדי להחזיר שדה לאדם, המלך צריך לערוך משפט ארוך ולבקש הוכחות. אבל בגלל המצב המיוחד של המלחמות שהיו אז, ובזכות העדות שהוא שמע, המלך מחליט לעזור לה מיד. הוא קורא אל סָרִיס אֶחָד, שר חשוב ופקיד בכיר מטעמו, ונותן לו פקודה ברורה: הָשֵׁיב אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לָהּ וְאֵת כָּל־תְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה. השר צריך להחזיר לאישה את כל הקרקעות שלה, וגם לשלם לה כסף על כל היבולים שצמחו בשדה מִיּוֹם עָזְבָה, כלומר מהיום שהיא עזבה את הארץ ועד לאותו רגע.
אפשר ללמוד מהפקודה של המלך דבר מעניין. המלך ביקש לשלם לה על תבואת השדה, אבל לא דרש מאנשים שאולי גרו לה בבית לשלם שכר דירה. מכאן לומדים שאם אדם גר בחצר של חבר שלו בלי שהחבר ידע, הוא פטור מלשלם לו על כך. בסופו של דבר, האישה קיבלה את הרכוש שלה בחזרה לא רק בגלל שהמלך חיבב אותה, אלא כי ה׳ השגיח עליה ושמר עליה, כפרס על כל הטוב והחסד שהיא עשתה למען הנביא אלישע.