שמואל ב, פרק ב׳, פסוק י׳

איש בושת, ששמו המקורי היה איש בעל והוחלף כדי לרמז על מאבקו בעבודת האלילים למען כבוד ה', עולה לשלטון על רוב השבטים, בעוד בֵּית יְהוּדָה שומרים על עצמאותם ההיסטורית וממליכים עליהם את דוד. הקביעה כי איש בושת וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלָךְ מעוררת קושי, שכן דוד מלך שבע שנים וחצי טרם איחוד הממלכה, ולא ייתכן שהעם נותר ללא מנהיג בשאר הזמן. יש המסבירים כי המילים בְּמָלְכוֹ עַל יִשְׂרָאֵל מציינות את השנתיים היחידות שבהן שלט על כלל העם, בין אם בסוף תהליך הדרגתי של ביסוס שלטונו ובין אם בתחילתו, בטרם פרצה המלחמה שהחלישה את כוחו. גישות אחרות מפרשות כי שנתיים אלו מייצגות את איכות השלטון והמצב המדיני, ומתארות את תקופת השלום שבה דוד נמנע מלחימה, או את פרק הזמן שבו נהנה איש בושת מתמיכת שר הצבא אבנר ונחשב למלך של ממש.