לאחר מות שאול, דוד שוהה בצקלג ומשתוקק לשוב לארץ ישראל, הן מתוך צער הישיבה בנכר והן מתוך חשש שמלך פלשתים יאסור אותו כדי למנוע ממנו למלוך. בניגוד לשאול שפעל על דעת עצמו, דוד אינו ממהר לתפוס את השלטון בכוח אלא ממתין לציווי אלוהי ושואל בה' הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה, כלומר האם עליו לחזור לנחלת שבטו. משנענה בחיוב, הוא מוסיף ושואל אָנָה, לאיזה מקום בדיוק אֶעֱלֶה. ה' מכוון אותו חֶבְרֹנָה, העיר המרכזית ביהודה הנושאת את מורשת האבות. התחלה צנועה זו בחברון מסמלת את צמיחתה ההדרגתית של מלכותו, ומהווה סימן לעתיד כי זרע דוד ימשיך להחזיק ביהודה גם בעת פילוג הממלכה.
שמואל ב, פרק ב׳, פסוק א׳
וַיְהִ֣י אַחֲרֵי־כֵ֗ן וַיִּשְׁאַל֩ דָּוִ֨ד בַּיהֹוָ֤ה ׀ לֵאמֹר֙ הַאֶֽעֱלֶ֗ה בְּאַחַת֙ עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛ה אֵלָ֖יו עֲלֵ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אָ֥נָה אֶעֱלֶ֖ה וַיֹּ֥אמֶר חֶבְרֹֽנָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.