עם תום הלחימה ושובו של יואב מהמרדף, מתבצעת בחינה של האבדות בנפש, החושפת את תוצאותיו החד משמעיות של הקרב. וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל הָעָם מציין את פעולתו של יואב לאסוף את חייליו כדי למנות אותם ולבדוק מי חסר [רד"ק].
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה וַיִּפָּקְדוּ היא "נחסרו", כלומר החיילים שנהרגו בקרב ונעדרו מן השורות בעת ספירת המלאי.
כאשר הכתוב מונה את החללים ממחנה דוד, הוא מפריד ביניהם ומציין תִּשְׁעָה עָשָׂר אִישׁ וַעֲשָׂהאֵל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שעשהאל לא נכלל בספירה הכללית והוזכר בנפרד בשל מעמדו הנכבד וחשיבותו הרבה. [רש"י] מוסיף ומדגיש כי עשהאל היה שקול כנגד כל שאר ההרוגים גם יחד, ולכן הופרד מהם, בדומה למקומות אחרים במקרא שבהם דמות מרכזית וחשובה מוזכרת בנפרד מקבוצה גדולה.
מניין האבדות המועט מדגיש את גודל ההישג הצבאי. בעוד שמחנה דוד איבד עשרים לוחמים בלבד (תשעה עשר איש ועשהאל), מחנה אבנר ספג שלוש מאות ושישים הרוגים. [מלבי"ם] מציין כי זהו ניצחון מופלג וחסר תקדים, המציג יחס אבדות של אחד לחמישים לטובת אנשי דוד. הצלחה צבאית מובהקת זו אינה אירוע נקודתי, אלא משקפת את המגמה הכללית שאפיינה את המלחמה המתמשכת בין הבתים, שבה מחנה דוד הלך והתחזק בהתמדה, ואילו בית שאול הלך ונחלש [רלב"ג].