הקרב מגיע לסיומו המיידי בעקבות פקודה ברורה, וקול השופר משמש כאות הרשמי לניתוק המגע בין המחנות ולעצירת שפיכות הדמים. הפעולה וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשּׁוֹפָר נועדה לשמש כרמז והכרזה פומבית על הפסקת האש, נסיגה ועצירת המרדף [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפסוק מפרט את הפסקת הלחימה בשני רבדים שונים. תחילה, וְלֹא יִרְדְּפוּ, כלומר אנשי יואב חדלו לרדוף אחר החיילים הבורחים והמפוזרים. בנוסף, וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לְהִלָּחֵם, כלומר הם נמנעו מלהיכנס לקרב חזיתי נוסף מול הקבוצה המאורגנת שכבר נערכה ועמדה מוכנה להמשך המערכה [מלבי"ם].
בעקבות תקיעת השופר פסקה הלחימה לחלוטין באותו הזמן. חלף המשך המאבק, כל אחת מהקבוצות התמקדה בניסיון לשוב לארצה בזריזות המרבית, מתוך חשש שהצד השני יחדש את המרדף. דחיפות זו הובילה לכך ששני המחנות, הן זה של אבנר והן זה של יואב, מיהרו לדרכם וצעדו לאורך כל הלילה [רלב"ג].
מבחינה לשונית, הפעלים בפסוק, כדוגמת וְלֹא יִרְדְּפוּ, מנוסחים בצורת עתיד אך משמעותם בפועל היא בלשון עבר, תופעה דקדוקית המצויה רבות במקרא [רד"ק, אברבנאל].