אבנר מנסה להניא את עשהאל מלהמשיך לרדוף אחריו, ומבטא את החשש מפני ההשלכות האישיות והפוליטיות של הריגתו. באזהרתו לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה, אבנר מבהיר כי ההתגוננות מפני עשהאל תאלץ אותו להכות בו מכה ניצחת, ולהפיל אותו חלל ומת על הארץ.
בהמשך דבריו, אבנר מנמק את רתיעתו מההריגה בשאלה וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי אֶל יוֹאָב אָחִיךָ. הפרשנים מסבירים כי אבנר מתאר את הבושה הגדולה שייאלץ להתמודד עמה אם יהרוג את עשהאל, בושה שתמנע ממנו להרים את פניו ולהסתכל בעיניו של יואב [רד"ק, מצודת דוד]. מעבר לבושה האישית, עומד כאן גם שיקול מעשי: אף על פי שאבנר ויואב לא היו ידידים, שניהם היו קשורים זה לזה מתוקף תפקידם כשרי צבאות, ואבנר לא היה מעוניין להעכיר את מערכת היחסים ביניהם [שטיינזלץ].