נסיגתם של אבנר ואנשיו מסמנת את כישלונו של הניסיון להרחיב את שלטונו של איש בושת אל אזור גבעון שבנחלת בנימין. בעקבות העימות, אנשי דוד ששלטו ביהודה הצליחו להדוף את כוחותיו של אבנר מזרחה, אל מעבר לירדן, ולאלץ אותם לשוב אל בסיסם במחניים [ביאור שטיינזלץ].
המסע המפרך התנהל בחסות החשכה. הליכתם של הכוחות כֹּל הַלַּיְלָה נבעה מזהירות צבאית, שכן לוחמים מנוסים יודעים כי אין זה ראוי ללון בשאננות לאחר קרב [אברבנאל]. מעבר לכך, אבנר פעל מתוך פחד מפני התקפת פתע של יואב [מצודת דוד]. מאחר שאבנר הרג את עשהאל, הוא חשש שיואב ירדוף אחריו בלילה כדי לנקום את דם אחיו [אברבנאל]. מסע לילי זה אפיין את שני הצדדים הלוחמים, שנמנעו משינה מתוך חשש הדדי מפני מארב נקמה [מלבי"ם, אברבנאל].
הכתוב מפרט את תוואי הנסיגה: תחילה הלכו הכוחות בָּעֲרָבָה, כלומר באזור המישור [מצודת ציון]. לאחר שחצו את הירדן עברו באזור הנקרא הַבִּתְרוֹן. רוב הפרשנים מסכימים כי זהו שמו של מחוז או אזור גבול בעבר הירדן [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. לצד זאת, יש המבארים את השם על פי המבנה הטופוגרפי של המקום, כגיא המבתר וחוצה את פני השטח במסלול ההליכה אל מחניים [ביאור שטיינזלץ].