לאחר מות שאול, דוד פונה אל אנשי יבש גלעד בדברי עידוד המשלבים הבטחה לגיבוי צבאי יחד עם מסר פוליטי.
דוד קורא להם תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם וִהְיוּ לִבְנֵי חַיִל, כלומר, עליכם להתחזק בעצמכם וללחום את מלחמותיכם בגבורה. הסיבה לכך היא כִּי מֵת אֲדֹנֵיכֶם שָׁאוּל, שהייתם קשורים אליו והוא זה שנהג להילחם בעבורכם ולהגן עליכם [מצודת דוד, מלבי"ם, שטיינזלץ]. קריאה זו נועדה למנוע מהם לנהוג כפי שנהגו שאר בני ישראל, אשר נטשו את עריהם מתוך חולשה לאחר נפילת שאול, ולעודד אותם להמשיך להילחם באויבי ה' כראוי לאנשי חיל [אברבנאל].
התוספת וְגַם אֹתִי מָשְׁחוּ בֵית יְהוּדָה לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם נועדה לשמש משענת ותקווה עבורם. רוב הפרשנים מסכימים כי דוד מבקש להרגיע אותם לבל יתייאשו מאובדן מגינם; הוא מצהיר כי כוחו אינו נופל מכוחו של שאול, וכי הוא יעמוד לצידם וישמש להם לעזר ולמשגב בעת צרה.
מנגד, יש שמסבירים כי דברי דוד באים להפיג חשש כפול שקינן בקרב אנשי יבש גלעד: החשש מפני נקמתו של דוד בשל נאמנותם לשאול שהיה שונאו, והעובדה שדוד הומלך לפי שעה רק על יהודה ולא על כלל ישראל. לכן דוד מבטיח להם שדווקא למרות נתונים אלו, אל להם לרפות את ידיהם, שכן הוא ישים עינו עליהם לטובה [אלשיך].
מעבר להבטחת ההגנה, דוד משמיע את הדברים מתוקף סמכותו כמלך, ומיידע אותם על המלכתו ביהודה במטרה מחושבת לקרב אותם אליו ולגרום להם לקבל את הנהגתו [אברבנאל, שטיינזלץ].