שני כוחות צבאיים יריבים מוצאים את עצמם פנים אל פנים, ברגע של שקט מתוח בטרם יוכרע אופיו של המפגש. יואב בן צרויה, מפקד צבאו של דוד, ואנשיו יצאו אל השטח במטרה להתפשט ולסייר בארץ [אברבנאל]. במהלך יציאתם, התרחש מפגש אקראי לחלוטין [מלבי"ם] בין מחנה דוד למחנה אבנר. הפרשנים מסכימים כי המילה וַיִּפְגְּשׁוּם מתארת פגישה והיתקלות של מחנה אחד במשנהו.
המפגש אירע סמוך לבְּרֵכַת גבעון. ברכה זו היא מבנה עשוי אבנים וסיד שנועד לאגור ולכנס בתוכו מים [מצודת ציון].
לאחר ההיתקלות, בחרו שני המחנות להתמקם משני צדיה של הברכה, כאשר אלה מן הצד הזה ואלה מן הצד האחר. התנהלות זו מלמדת על מורכבות באווירת המפגש: מצד אחד, הם ישבו יחדיו בשלווה יחסית, באווירה של "שבת אחים גם יחד" [מלבי"ם]. מנגד, ישיבה מפוצלת זו משני עברי המים נבעה מתוך זהירות מחושבת; שני המחנות התמקמו כך כדי להימנע בשלב זה מעימות ישיר, ושמרו על מרחק מבלי לבוא לידי מגע פיזי [ביאור שטיינזלץ].