לאחר תום הקרב, אנשי דוד דואגים להביא את חללם לקבורה, ולאחר מכן ממהרים לשוב לבסיסם. וַיִּשְׂאוּ אֶת עֲשָׂהאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ באופן מכובד [ביאור שטיינזלץ] בקבר אביו אשר בֵּית לָחֶם, כלומר בתוך העיר בית לחם [מצודת ציון].
לאחר הקבורה, וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה יוֹאָב וַאֲנָשָׁיו – הם צעדו ברציפות לאורך כל הלילה ולא עצרו ללון [מלבי"ם]. הסיבה להליכה הלילית המאומצת נבעה מחששו של יואב מפני אבנר. יואב דאג שמא אנשי אבנר יקדימו וינסו להרוג אותו, כדי להסיר מעליהם את האיום שהוא יקום לגאול את דם אחיו עשהאל [מצודת דוד].
המסע הלילי הממושך הסתיים כאשר וַיֵּאֹר לָהֶם בְּחֶבְרוֹן. המילה וַיֵּאֹר נגזרת מהמילה אור [מצודת ציון], והפרשנים מסכימים כי הכוונה היא שכאשר האיר אור הבוקר של היום החדש, הם כבר הספיקו להגיע לחברון, ששימשה עבורם כבסיס צבאי [ביאור שטיינזלץ].