העימות בין אנשי דוד לאנשי איש בשת לא היה אירוע נקודתי שהסתיים בהפרדת הכוחות בבריכה בגבעון, אלא התפתח לעוינות ויריבות מתמשכת [ביאור שטיינזלץ]. המילים הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה מתארות תקופת זמן ממושכת [מצודת דוד], אשר נמשכה לאורך חמש שנותיו האחרונות של איש בשת כמלך [מלבי"ם].
במהלך תקופה זו חל שינוי הדרגתי וברור במאזן הכוחות. דוד היה הֹלֵךְ וְחָזֵק, כלומר התעצם והתחזק בהתמדה מיום ליום [מצודת דוד]. לעומת זאת, אנשי בית שאול היו וְדַלִּים, כלומר הפכו חלשים ושפלים [מצודת דוד], בדומה לשימוש במילה זו בתורה לתיאור הפרות הרזות בחלום פרעה [מצודת ציון].
היחלשות זו של בית שאול באה לידי ביטוי בנטישה של רבים מעם ישראל, אשר עזבו את מחנה איש בשת ודבקו במלכות בית דוד [מלבי"ם]. נראה כי תהליך זה התרחש משום שאיש בשת לא היה מנהיג ממשי, וכתוצאה מכך אנשיו איבדו את הלהט והמוטיבציה להילחם למענו [ביאור שטיינזלץ].