לאחר שפעל לגייס את תמיכתם של זקני ישראל, פונה אבנר למשימה מורכבת ורגישה יותר: רכישת אמונו של שבט בנימין. הפרשנים מסבירים כי המילים גַּם אַבְנֵר בְּאָזְנֵי בִנְיָמִין מדגישות את הפנייה המיוחדת לשבט זה, שכן בנימין היה השבט של שאול ואיש בושת, ובאופן טבעי נטה להעדיף את בית המלוכה של בן שבטם [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
ההצלחה של אבנר בשכנוע שבט בנימין נבעה מכמה גורמים. ראשית, אבנר עצמו היה בן שבט בנימין, ולכן לתמיכתו בדוד היה משקל רב והשפעה עמוקה על בני שבטו [ביאור שטיינזלץ]. שנית, בני השבט כבר החלו להכיר במציאות המשתנה: הם ראו את הצלחתו העקבית של דוד בכל דרכיו ומלחמותיו, ומנגד הבחינו בהיחלשותו המתמשכת של בית שאול, דבר שהעיד כי לא נותר להם סימן יפה להמשך המלוכה [רד"ק].
לאחר שהכין את לבבם של זקני השבטים ושל שבט בנימין והטה אותם להשלים עם דוד, פונה אבנר לדווח על כך להנהגה [אברבנאל]. הוא מגיע לדוד בחברון כדי למסור לו אֵת כָּל אֲשֶׁר טוֹב, כלומר לדווח לו על האהדה הכללית של העם כלפיו [ביאור שטיינזלץ], ולהודיעו כי הדבר הישר והמוסכם על דעת כולם – הן בעיני כלל ישראל והן בעיני שבט בנימין – הוא שדוד ימלוך עליהם [מצודת דוד].