דוד מסיר מעצמו ומממלכתו את האשמה על רצח אבנר, ומטיל קללה חמורה ורבת דורות על יוֹאָב, המבצע, ועל משפחתו. קללה זו נועדה להבטיח שזרעו של יואב יישא לעד בתוצאות המעשה, מתוך תפיסה של מידה כנגד מידה.
הפרשנים מסכימים כי המילה יָחֻלוּ משמעותה ינוחו, ישכנו ויפלו. כלומר, עונשו ודמו של אבנר יחולו על ראשו של יואב. הקללה מופנית גם וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו, ולפי הפרשנים הדבר נובע מכך שבני משפחתו יעצו לו, סייעו ותמכו בו במעשה הרצח [מצודת דוד, רד"ק]. דוד מוסיף את הבקשה וְאַל יִכָּרֵת, שמשמעותה שהקללה לא תפסק לעולם מזרעו [מצודת דוד].
במוקד הקללה עומדים חמישה עונשים קשים. חכמים מסבירים כי אדם צדיק זוכה להוריש לבניו חמש מעלות: כוח, נוי, חכמה, אריכות ימים ועושר. מכיוון שדוד ראה שזרעו של יואב עתיד להיות רשע, הוא קילל אותם בהיפוכן המוחלט של מעלות אלו, מידה כנגד מידה [רד"ק, מלבי"ם]:
תחת מעלת הכוח, קילל שיהיה זָב, אדם הסובל ממחלה גופנית מתישה [מצודת ציון].
תחת מעלת הנוי והיופי, קילל שיהיה מְצֹרָע, מחלה הגורמת לכיעור.
תחת מעלת החכמה, קילל שיהיה וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ. בביאור מונח זה חלוקים המפרשים: גישה אחת מסבירה זאת כפגיעה גופנית, אדם הנשען על מקל או משענת בעקבות מחלת רגליים קשה [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק]. לעומתם, גישה אחרת מפרשת זאת כחוסר כישרון או טיפשות, מצב בו אדם אינו מסוגל לעסוק במקצוע מכובד ונאלץ להתפרנס ממלאכת בית פשוטה של טוויה בכישור, מלאכה המזוהה עם נשים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, רד"ק].
תחת מעלת אריכות הימים, קילל שיהיה וְנֹפֵל בַּחֶרֶב, כלומר ימות בקיצור ימים.
ותחת מעלת העושר, קילל שיהיה וַחֲסַר לָחֶם, עני מרוד.
למרות חומרת הקללה, חז"ל מציינים אירוניה היסטורית: מכיוון שדוד קילל את יואב שלא כדין, שהרי בסופו של דבר דוד עצמו ציווה להרוג את יואב בהמשך, כל חמש הקללות הללו פגעו והתקיימו לבסוף דווקא בזרעו של דוד עצמו לאורך הדורות [רד"ק].