דוד נענה בחיוב להצעתו של אבנר לכרות ברית, אך מציב תנאי מקדים וחד־משמעי להמשך המגעים ביניהם. דרישה זו אינה רק בקשה אישית להשבת אשתו, אלא מהלך פוליטי ומדיני מחושב שנועד לבסס את מעמדו העתידי.
התנאי שדוד שֹׁאֵל, כלומר מבקש [ביאור שטיינזלץ], מנוסח במילים כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בתנאי כרונולוגי נוקשה: קודם כל, ולפני כל דיון או ראיית פנים, חובה על אבנר להביא את מיכל [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. מנגד, יש המבארים שמשמעות הביטוי היא פשוט "בהביאך" או "כהביאך" את מיכל [ביאור שטיינזלץ]. מבחינת מסורת הטקסט, המילה בְּבֹאֲךָ מופיעה בחלק מכתבי היד בכתיב מלא עם האות וי"ו [מנחת שי].
העיתוי של דרישה זו נושא משמעות שלטונית רחבה. דוד מתכנן את צעדיו בקפידה כדי שלא יצטייר כעבד מורד התופס את השלטון בכוח הזרוע. חזרתה של מיכל אליו מדגישה את היותו חתן המלך, ומעניקה לו זכות חוקית ומשפחתית למלוכה גם מצד בית שאול. בנוסף, הדבר מספק לאבנר כיסוי דיפלומטי נוח. אבנר לא ייראה כשר צבא הבוגד באדונו וחוצה את הקווים, אלא כשליח מכובד המלווה את בת המלך לבעלה החוקי ברשות השלטון הנוכחי [מלבי"ם]. כדי להוציא מהלך זה אל הפועל, דוד פונה ישירות לאיש בושת בדרישה להשיב את אשתו, תוך תזכורת למוהר ששילם עבורה בפלשתים. פנייה גלויה זו מאפשרת לאבנר לייעץ לאיש בושת להסכים למהלך, וכך אבנר מקיים את הבטחתו לדוד באופן רשמי [אברבנאל].
השבתה של מיכל מעלה התייחסות למעמדה בתקופת שהותה אצל פלטיאל בן ליש. על פי הפירוש, מיכל מעולם לא נישאה לפלטיאל, אלא הופקדה למשמרת תחת חסותו כדי שלא תשוב לדוד ושלא ייפגע כבודה. השימוש במילה איש ביחס לפלטיאל בפרשה אינו מעיד על בעלות או נישואין, אלא מהווה תואר כבוד לאדם חשוב ונישא. שמו של פלטיאל מבטא את העובדה שה' פלט והציל אותו מלחטוא בעבירה עמה. כאשר מתואר בהמשך שפלטיאל הלך ובכה אחריה, הבכי לא היה על פרידה מאשתו, אלא על אובדן הזכות והמצווה שהייתה לו בכבישת יצרו לאורך כל אותה תקופה [אברבנאל].