חזרתו של יואב משדה הקרב מתרחשת בדיוק לאחר סיומו של מפגש מדיני גורלי שנערך בהעדרו, מה שמייצר נסיבות נוחות לעימות. הכתוב מציין כי עַבְדֵי דָוִד וְיוֹאָב, כאשר יואב עומד בראש הלוחמים [ביאור שטיינזלץ], שבו מֵהַגְּדוּד – כלומר, מפשיטה צבאית וממלחמה באויב שנועדה ללקיחת שלל [רש"י, מצודת דוד]. הכתוב אינו מפרט מיהו אותו גדוד ומהיכן נלקח השלל, אך מסתבר כי מדובר במלחמה מול הפלשתים, ייתכן בעקבות ניסיון פשיטה פלשתיני לתוך ארץ ישראל, או במערכה נגד עמים אחרים בסביבה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
הדגשת הכתוב על כך שהלוחמים הביאו עמם שָׁלָל רָב, וכן הציון כי וְאַבְנֵר אֵינֶנּוּ עִם דָּוִד, אינם פרטים מקריים, אלא נועדו להסביר את הרקע לצעדיו הקיצוניים של יואב בהמשך. העושר וההצלחה הצבאית רוממו את רוחו של יואב ונסכו בו ביטחון לעשות ככל העולה על רוחו. בנוסף, היעדרו של אבנר מחברון היה תנאי הכרחי לפעולתו של יואב, שכן לו היה אבנר נשאר בחסותו של דוד, המלך היה מוחה בידו ועוצר בעדו. עצם העובדה שאבנר כבר יצא לדרכו, העניקה ליואב שעת כושר ואמתלה נוחה לרדוף אחריו [מלבי"ם].