יואב מתעמת עם דוד ומותח ביקורת חריפה על התנהלותו מול אבנר. טענתו המרכזית של יואב היא שדוד נהג בתמימות מסוכנת כאשר שחרר את אבנר לדרכו, שכן היה עליו לאסור אותו מיד [ביאור שטיינזלץ].
ביסוס לחשדנותו של יואב כלפי אבנר נלמד מתוך הכפילות בביטוי לָמָּה זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ. יואב מציג היגיון ברור: אילו אבנר היה באמת מורד במלכו ומגיע אל דוד על דעת עצמו, הוא היה חושש לחזור לביתו שמא יהרגו אותו על בגידתו, והיה מבקש להישאר ולחסות בצלו של דוד. עצם העובדה שאבנר מיהר לחזור למקומו מוכיחה כי הוא פעל בידיעת מלכו ובשליחותו, ומטרת בואו האמיתית הייתה לרגל אחר דוד. לכן, טוען יואב, זו הייתה טעות גמורה לאפשר לו ללכת [מלבי"ם].